(4:1-31 אֶל־הַגָּלָטִיִּים)
“ ואני אמר היורש כל־זמן שהוא קטן אף על־פי שהוא אדון הכל אין בינו לעבד דבר׃
כי אם תחת יד אמנים הוא ותחת פקידי הבית עד למועד המיעד לו מאת אביו׃
וכן־אנחנו בעודנו קטנים היינו משעבדים לתקוני העולם׃
ובמלאת הימים שלח האלהים את־בנו ילוד אשה ונתון תחת יד־התורה׃
לפדות את אשר היו תחת יד־התורה למען נקבל משפט הבנים׃
ויען כי־בנים אתם שלח האלהים בלבבכם את־רוח בנו הקורא אבא אבינו׃
לכן אינך עוד עבד כי אם־בן ואם־בן אתה הנך גם־יורש נחלת האלהים על־ידי המשיח׃
הן לפנים באין־דעת אלהים עבדתם את אשר בעצמותם אינם אלהים׃
ועתה אחרי אשר־ידעתם את־האלהים ויותר שנודעתם לאלהים איך תשובו אל־התיקונים הרפים והדלים ההם אשר תרצו להכנע להם כבתחלה׃
ימים אתם שמרים וחדשים ומועדים ושנים׃
מתירא אני פן־יגעתי בכם לריק׃
היו־נא כמוני כי גם־אני כמוכם מתחנן אני לכם אחי לא־עשיתם לי מאומה רע׃
אתם ידעתם אשר בחלשת בשרי בשרתי לכם את־הבשורה בראשונה׃
ואתם לא בזיתם את־נסיוני אשר־נסיתי בבשרי ולא געלתם אתו כי אם־קבלתם אתי כמלאך אלהים כמשיח ישוע׃
ועתה איה אשרכם הן מעיד אני עליכם שאם־יכלתם הייתם נקרים את־עיניכם לתתן לי׃
ועתה הלאיב נהייתי לכם בדברי אליכם אמת׃
המה לא יקנאו לכם לטובה רק להפריד ביניכם ובינינו יחפצו למען תקנאו אתם להם׃
אמנם טוב לקנא תמיד לטובה ולא בהיותי אצלכם בלבד׃
בני אשר־אני נתון שנית בחבלי לדה עד כי־יוצר בכם המשיח׃
אמנה חפצתי להיות עתה אצלכם לשנות את־קול דברי כי נבוך אני בכם׃
אמרו לי אתם החפצים להיות תחת התורה הלא שמעתם את־התורה׃
כי כתוב שני בנים היו לאברהם האחד מן־האמה והשני מן־החפשיה׃
ובן־האמה נולד לפי הבשר ובן־החפשיה על־פי ההבטחה׃
והדברים הם משל כי אלה הן שתי הבריתות האחת מן־הר סיני היולדת לעבדות והיא הגר׃
כי־סיני הוא הר בערב והוא כנגד ירושלים של־עתה כי־בעבדות היא עם־בניה׃
אבל ירושלים למעלה חפשיה היא והיא אם כלנו׃
כי כתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי רבים בני־שוממה מבני בעולה׃
ואנחנו אחי הננו כיצחק בני ההבטחה׃
וכאשר רדף אז הנולד לפי־הבשר את־הנולד לפי הרוח כן־גם־עתה׃
והכתוב מה־הוא אמר גרש האמה ואת־בנה כי לא יירש בן־האמה עם בן־החפשיה׃
על־כן אחי לא־בני האמה אנחנו כי אם־בני החפשיה׃ ”
(7:1-28 אֶל־הָעִבְרִים)
“ כי זה מלכי־צדק מלך שלם כהן לאל עליון אשר יצא לקראת אברהם בשובו מהכות את־המלכים ויברכהו׃
ואשר חלק־לו אברהם מעשר מכל שמו הוא מלך הצדקה ועוד מלך שלם הוא מלך השלום׃
באין־אב באין־אם באין יחש ולימיו אין תחלה ולחייו אין סוף ובזאת־נדמה לבן־האלהים הוא עומד בכהנתו לנצח׃
וראו מה־גדול הוא אשר גם־אברהם אבינו נתן־לו מעשר מראשית הכל׃
הן־בני לוי נחלי הכהנה יש־חק להם על־פי התורה לקחת את־המעשרות מן־העם מן־אחיהם אשר אף־הם יצאי ירך אברהם׃
ואשר איננו מתיחש למשפחתם הוא לקח את־המעשר מן־אברהם ויברך את־אשר היתה־לו ההבטחה׃
והנה נכון הדבר שהקטן יברך על־ידי הגדול ממנו׃
ופה בני אדם שימותו לקחים את־המעשר אבל שם לקחו מי שהועד עליו כי הוא חי׃
ויתכן לומר כי גם־לוי הלקח את־המעשרות היה מעשר בעשר אברהם׃
כי עוד בירך האב היה בצאת מלכי־צדק לקראתו׃
על־כן אלו היתה שלמות על־ידי כהנת בני לוי אשר־בה נתנה התורה לעם למה־זה צריך לקום עוד כהן אחר על־דברתי מלכי־צדק ולא יאמר על־דברתי אהרן׃
כי בהשתנות הכהנה צריך שתשתנה גם־התורה׃
כי אשר־מדבר בו כזאת הוא משבט אחר אשר מעולם לא־שרת איש ממנו במזבח׃
כי גלוי לכל אשר אדנינו צמח מיהודה מן־השבט אשר משה לא־דבר אליו דבר על־הכהנה׃
ועוד יותר ברור הוא אם־יוקם בדמיון מלכי־צדק כהן אחר׃
אשר איננו על־פי חקת בשר ודם אלא על־פי כח חיים שאין להם הפסק׃
כי־העיד עליו אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃
בעבור אשר המצוה הקדמת הוסרה בהיותה חלושה וקצרת־יד מהועיל׃
כי התורה היא לא־השלימה דבר והנה נכנסה תחתיה תקוה טובה ממנה אשר־נקרב על־ידה לאלהים׃
וכפי אשר לא בלא שבועה היתה־זאת׃
כי המה נתכהנו בלי־שבועה וזה בשבועה על־ידי האמר לו נשבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃
הנה בזאת מעלה היא הברית אשר ישוע ערב אותה׃
ושם נתכהנו רבים מפני אשר המות לא הניחם להותר בארץ׃
אבל זה יעמד לעולם ויהי־לו כהנה אשר לא־תעבר ממנו׃
אשר על־כן יוכל להושיע בכל וכל את־הנגשים על־ידו לאלהים כי חי־הוא תמיד להפגיע בעדם׃
כי נאוה־לנו כהן כזה שהוא חסיד ותמים וטהור ונבדל מן־החטאים ונשא מהשמים׃
אשר אין עליו ככהנים הגדולים ההם להקריב יום יום בראשונה על־חטאתיו ואחרי־כן על־חטאת העם כי־זאת עשה בפעם אחת בהקריבו את־נפשו׃
כי התורה העמידה לכהנים גדולים בני־אדם חלשים אבל דבר־השבועה הבאה אחרי התורה העמיד את־הבן המשלם לעולם׃ ”
(8:1-13 אֶל־הָעִבְרִים)
“ זה ראש הנאמרים שיש־לנו כהן גדול אשר ישב לימין כסא הגדלה בשמים׃
והוא משרת הקדש והמשכן האמתי אשר־כוננו אדני ולא אדם׃
כי כל־כהן גדול הוא מפקד להקריב מנחות וזבחים ועל־כן צריך שגם זה יהיה לו מה־שיקריב׃
והנה אלו היה בארץ לא היה כהן כי יש־פה הכהנים המקריבים הקרבנות על־פי התורה׃
ומכהנים לדמות וצל הדברים שבשמים כאשר צוה משה בבאו להקים את־המשכן כי־אמר אליו ראה ועשה הכל בתבניתו אשר־אתה מראה בהר׃
ועתה הוא קבל שרות מעלה כפי מעלת הברית שהוא סרסור לה אשר הוקמה על־הבטחות טבות ויתרות׃
כי אלו היתה הראשונה ההיא גמורה לא־יבקש מקום לשניה׃
כי־כה אמר בהוכיח אתם הנה ימים באים נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה׃
לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בחלתי בם נאם־יהוה׃
כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃
ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם׃
כי אסלח לעונם ולחטאתם (ולפשעיהם) לא אזכר־עוד׃
הנה כשאמר ברית חדשה ישן את־הראשונה ומה־שהוא נושן ומזקין קרב קצו׃ ”
(9:1-28 אֶל־הָעִבְרִים)
“ הן גם־הברית הראשונה גם לה היו דיני עבודה ומקדש בארץ׃
כי־הוקם המשכן החיצון אשר־בו המנורה והשלחן ומערכת הלחם והוא נקרא קדש׃
ומבית לפרכת השנית משכן הנקרא קדש הקדשים׃
אשר־לו מזבח הזהב לקטרת וארון הברית מצפה זהב כלו ובו צנצנת זהב אשר המן בתוכו ומטה אהרן אשר פרח ולוחות הברית׃
וממעל לו כרובי הכבוד הסככים על־הכפרת לא נדבר כעת על־כל־אחד מהם לבד׃
ואחרי נעשו אלה ככה באו הכהנים תמיד אל־המשכן החיצון לעבד שם את־עבודתם׃
והמשכן אשר לפנים ממנו שמה בא הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה לא בבלי־דם אשר יקריב בעד נפשו ובעד שגגות העם׃
ורוח הקדש מודיע בזאת שלא־נגלה הדרך אל־הקדש כל הימים אשר יעמד המשכן החיצון׃
והוא משל לזמן הזה אשר בו מקריבים מנחות וזבחים אשר אין בהם להשלים את־לבב העבד׃
כי אם־חקות הבשר הנה עם־המאכלות והמשקים והטבילות השנות אשר נתנו עד־עת התקון׃
והמשיח בבאו להיות כהן גדול לטבות העתידות עבר בתוך המשכן המעלה בגדלה ושלמות אשר לא־נעשה בידי אדם כי־איננו מהבריאה הזאת׃
גם לא־בא בדם שעירים ועגלים כי בדם־נפשו בא בפעם־אחת אל־הקדש פנימה וימצא גאלת עולם׃
כי אם־דם הפרים והשעירים ואפר הפרה אשר יזה על־הטמאים יקדשם לטהר בשרם׃
אף כי־דם המשיח אשר־הקריב את־עצמו לאלהים ברוח נצחי ובלי־מום יטהר לבכם ממעשי מות לעבד את־אלהים חיים׃
ובעבור זאת הוא מתוך לברית חדשה למען אשר־יירשו המקראים את־הבטחת נחלת עולם אחרי אשר־מת לפדות מן־הפשעים אשר נעשו בימי הברית הראשונה׃
כי במקום שיש ברית היא צואה צריך שתודע מיתת הנתן׃
כי רק־במות המת תכון הצואה ואין לה תקף בחיי הנתן׃
לכן גם־הראשונה לא חנכה בלא־דם׃
כי ככלות משה לספר לכל־העם את־כל־משפטי התורה לקח דם העגלים והשעירים עם־מים ותולעת שני ואזוב ויזרק על־הספר ועל כל־העם׃
ויאמר הנה דם־הברית אשר צוה אלהים אליכם׃
וגם על־המשכן ועל כל־כלי השרת הזה דם׃
וכמעט הכל יטהר בדם על־פי התורה ואין כפרה בלא־שפיכת דם׃
לכן דמיוני הדברים שבשמים צריכים שיטהרו באלה והדברים שבשמים בעצמם צריכים שיטהרו בזבחים טובים מאלה׃
כי המשיח לא־בא אל־הקדש הנעשה בידי אדם שהוא רק־דמות האמתי כי אם־בא אל־עצם השמים לראות עתה בעדנו את־פני האלהים׃
אף־לא להקריב את־נפשו פעמים רבות ככהן הגדול אשר־בא שנה בשנה אל־הקדש בדם אחרים׃
כי אם־כן הלא היה־לו לענות פעמים רבות מראשית העולם ועתה בקץ העתים נגלה בפעם אחת כדי־לכלא את־החטא בזבח נפשו׃
וכאשר נגזר על־בני אדם למות פעם אחת ואחרי־כן המשפט׃
כן־הקרב המשיח פעם אחת לשאת חטא רבים ופעם שנית יראה בלי־חטא לישועה למחכים לו׃ ”
(10:1-39 אֶל־הָעִבְרִים)
“ כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה לעולם להשלים את־הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה׃
כי אם־כן הלא חדלו להביאם כי לא־היתה עוד ידיעת חטאים במקריבים בהטהרם פעם אחת׃
אבל יש־שם הזכרת החטאים שנה בשנה׃
כי דם־הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים׃
ועל־כן אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גויה כוננת לי׃
עולה וחטאה לא שאלת׃
אז אמרתי הנה־באתי במגלת־ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי׃
אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על־פי התורה׃
אז אמר הנה־באתי לעשות רצונך אלהי מעביר בזה את־הראשון למען הקים את־השני׃
וברצון הזה מקדשים אנחנו על־ידי הקרבת קרבן גופו של־ישוע המשיח בפעם אחת׃
וכל־כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב הקרבנות ההמה אשר לא־יוכלו לעולם להעביר חטאים׃
והוא אחרי הקריבו זבח אחד על־החטאים ישב לימין האלהים לנצח׃
ומאז יחכה עד כי־יושתו איביו הדם לרגליו׃
כי הוא בקרבן אחד השלים לנצח את־המקדשים׃
ואף־רוח הקדש מעיד לנו על־זאת כי אחרי אמרו׃
זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה׃
ולעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד׃
והנה במקום שיש סליחת החטאים אין עוד קרבן עליהם׃
ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם ישוע׃
דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו׃
ובהיות לנו כהן גדול על־בית אלהים׃
נקרבה־נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי הבשר במים טהורים׃
נחזיקה בהודאת התקוה בל־נמוט כי־נאמן המבטיח׃
ונתבוננה איש על־אחיו לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים׃
ואל־נעזב את־כנסיתנו כדרך קצת אנשים כי אם־נזהיר איש את־רעהו וביותר בראתכם כי־קרב היום׃
כי אם־נחטא בזדון אחרי אשר היתה לנו ידיעת האמת לא־ישאר עוד זבח על־החטאים׃
כי אם־בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את־הצררים׃
הן איש כי־יפר תורת משה מות ימות בלי חמלה על־פי שנים עדים או־שלשה׃
ומה־דעתכם כמה יגדל הענש הנכון למי שרמס ברגלו את־בן־האלהים ועשה את־דם הברית אשר־הוא מקדש בו כחל ומחרף את־רוח החסד׃
כי־ידענו מי הוא האמר לי נקם ושלם ועוד כי־ידין יהוה עמו׃
מה־נורא לנפל ביד אלהים חיים׃
אבל זכרו־נא את־הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם צבא ענוים רבים׃
פעם בהיותכם לראוה בחרפה ותוגה פעם בהשתתף עם הבאים בצרות כמוכם׃
כי הצטערתם על־האסירים וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש־לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד׃
לכן אל־תשליכו את־בטחונכם כי יש־לו שכר רב׃
כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון אלהים ונשאתם את־ההבטחה׃
כי עוד מעט־רגע והבא יבא לא יאחר׃
הצדיק באמונתו יחיה ואם־יסג אחור לא־רצתה נפשי בו׃
אבל אין אנחנו מן־הנסגים אחור לאבד כי אם־מן־המאמינים להציל נפשנו׃ ”